דוד הוא משהו מיוחד, מביא אור ומשמח אותי מידי שבוע, כשאני זוכה להיכנס בשערי כפר עידוד בנתניה - כפר מופלא ומיוחד במינו לאנשים מיוחדים, מלאכים בפאתי נתניה. אני ובלה מגיעות ומתחילים בשיעור שכל כולו הגות של חברותא, התפתחות ושמחת הביחד.
לחוג השבועי קוראים ארון הספרים היהודי. שיעור תנ"ך. סוגיות חיים בראי
סיפורי היהדות: כל אחד קורא לזה קצת אחרת.
אני קוראת לזה מזל. מזל טוב! שנקרה בדרכי בזכות שירי המכונה בפי החברים בכפר 'שרת התרבות'. היא הזמינה אותי להצטרף לסגל המורים בכפר. #כפרעידוד
אז מה הסיפור בעצם?! לפני כשנה זכיתי ללוות את אורלי וינר המופלאה ל#טיפולטיול - אחד על אחד בטבע בתקופת מעבר בחייה, זכות גדולה. היא צלמת מוכשרת ואוהבת טבע משובעת (כמוני). וצילמה אותנו, אני ובלה, על חוף הים והגישה לי את התמונות כמזכרת בסוף השנה.
את הצילום ראה דוד זיסקינד מעל דפי הפייסבוק. ובהשראת הצילום נולד השיר. שיר על אהבה ביני לבינה. בין בלה למוריה.
השבוע, הושק ספר הביכורים שלו 'מגיש את הלב'. בעמוד 21 בספר מסתתר השיר הנפלא 'חופש' בהשראת הצילום והמפגש אנוושי-כלבי.
ממליצה בחום רב על הספר. מתנה לכל מי שיזכה בו. דוד הוא אחד המוכשרים בגלקסיה.
תודה!
לאלוהי החיבורים. על הדלתות המסתובבות בחיינו ומחברות בין מלאכים בדמות אדם. תודה על הבחירה ליצור, להגשים. להשפיע.
והנה מילות מהשיר, כפי שהן מופיעות מטה:
"שתינו מחוברות אל השורש. אל אמא אדמה. נטועות באדמת טרשים והאופק הנראה למרחוק.
... כאן הטמון במצולות לא גלוי על פני השטח מספיק מבט בעיניים אחת של השניה כאן החיבור שלנו אינסופי..."
תודה גם עליך, בת-ברית של החיים, בלה אהובה. זכיתי. זכינו.
