משך שלושה ימים התכנסנו לנו, 366 חברות וחברים מכל רחבי הארץ לסמינר של התפתחות והעצמה: נקודת כינוס מגשרי העולמות של #האוניברסיטההקוסמית
לטא לאט מהר מהר הברשנו והברקנו את הנוצות של ציפור הנפש. למדנו לזהות דפוסים והרגלים מגבילים. לפוצץ פרונקלים שיושבים על הלב ולהניח שם פודרה אביבית. לאהוב ולטפח את החדש שמחכה לנו, בייחוד בתקופה ההיסטרית-היסטורית בה אנו חיים. לזהות ולא להזדהות כאשר האגו עושה עלינו סיבוב ומשכנע שזהו, אין באמת בשביל מה או מי.
וואלה, אחלה פילינג!
מרגישה המון התחדשות, המון אופטימיות ושמחה של ילדות, מרגישה כי גם הדחפורים ומפלצות הברזל שמפוצצות ומחרבות את היער האהוב ליד הבית לטובת סלמת בטון ומלט - גם הם לא ישברו הבוקר את רוחי העולצת.
אני בשלי, אמשיך לחבק בטיול בוקר את האלון העתיק ולהגיד לו תודה על כל החסות והבית והביטחון שהוא נותן ליושבי היער. להפיח בנו תקווה, אופק משותף, יחסי גומלין חדשים בין האדם לאדמה.
כן כן. אני יודעת - קל לצלול לייאוש ודכדוך. קל ללכת ל'לא בא לי' והפרדות ולפחד מכל מה שהנגיף המסתורי, בעל אלף הפנים הביא אל פתחנו. והמסכות והחיסונים והדוחות. ואגב, אני התחסנתי. פעמיים.
אבל בואו נסתכל רגע בכנות פנימה אל הפנימיות ונבדוק באמת,
האם יש קשר בין תרבות הצריכה המכלה את כדור הארץ לבין ההתחממות הגלובלית?
האם יש קשר בין היכולת שלנו להיות שמחים יותר ואוהבים יותר כלפי עצמנו. כלפי היקרים לנו - לבין היכולת שלנו לשנות את כמות השעות האסטרונומית שילדינו ואנו מבלים מול מסכים, כשאנו סוגרים עצמנו עצמנו בקירות של נפרדות וריחוק מול אהובינו ברגעי משבר. בדיוק כשהלב מבקש לפתח. והוא מרגיש רחוק וכבד מתמיד.
האם הנגיף מבקש ממנו רגע להניח לטבע להתחדש, ורגע להתבונן פנימה, לבחון מחדש סדרי עולם פנימיים ולתעדף מחדש את הבחירות היומיומיות?!
האם ניתן לשנות את מה שנקרא בימינו 'נורמלי ומקובל' - וליצור עולם טוב יותר, בריא יותר, שמח יותר?
היפוך משמעויות. קוסמטיקה טבעית.
ומה באמת קורה כאן, למה זה קורה בכלל כל הכאוס שסביב. מה הוא בא לרמוז?!
האם ניתן לזהות בו תקופת מעבר, בה מתערער משהו אחד - לא ממש בריא - לטובת ניצנים של שינוי, התחדשות. הפצעת שחר של יום חדש, עידן חדש?
מזמינה את עצמי ואותנו להחזיר את ההיגוי פנימה, אל האופן בו אני ואתה מנהלים את הפנימיות שלנו.
כן, שם הכל מתחיל וגם נגמר. חיים ומוות ביד הפרשנות. לבחון את ההרגלים ההתניות והעולם החיצוני והפנימי אותו התרגלנו להתנהג ולצרוך. לתת שם 'קיק' קטן, סוויטצ' בעלילה. ולהסכים או לפחות לרצות להשתנות.
ולדמיין עולם בו אנו קרובים יותר אצל עצמנו, בו האהבות שלנו שמחות - והמימוש שלנו מועצם ומהדהד למרחוק.
כי ככה זה, אני עולה, אתה עולה. רקמה אנושית חיה.
את הפנימיות יש לטפח, כמו מניקור, קוסמטיקה פנימית.
בהתמדה, בנחישות באהבה.
קחי את עצמך לטיול עם הכלבה, קח אותה לשיחת לב מקרבת. שבו עם עצמכם לרגע ותשאלו,
איך קמתי הבוקר? מי ארצה להיות היום? האם נקודת המבט שלי החוצה - להשוואתיות, כיווץ ו'אני מול הם' ומי אני בכלל - או פנימה, לחיוך, לשיניים מבריקות מנחת אחרי ביקור אצל החיננית. על איזה מילה טובה שאמרתי או אמרו לי. על הישג או סף שחציתי ביכולת שלי מול האגו, ביני לבין עצמי, כשהשתפר והתבהר מצב הרוח הפנימי - והתעליתי ויצאתי מהשיבלול והבאתי אותה באותנטיות.
הבוקר, אני הרבה יותר אופטימית ואת.ה?