"חופש הוא מצב הוויה בו אני מחובר לעצמי האותנטי שלי ויודע לזהות מה אני באמת רוצה - מה הרצון הפעיל שלי - ומשם לבטא ולהיות בעולם."
בכל מקום בו אני גרה, משהו ממני נשאר. בחלק מהבתים נשארת יותר. בחלק נשארת פחות. בממוצע חישבתי כי אחת לחמש שנים אני עוברת. מקשיבה עמוק פנימה ונעה אל הבית הבא. מסכימה לגדול.
הבית-צימר המתוק 'שלי' בזכרון נכנס לי עמוק ללב. נכנסת לשנה השלישית שלי כאן. בית קטן נושן, עם חצר ענקית, ערימת עצים שלא נגמרת והזמנה מונחת בלתי כתובה ב'חוזה הלא מוגן' - לחופש. ליצור, להתנסות. להיות.
כל פעם אני מגלה עוד משהו שאני יודעת לעשות. עוד פני ביטוי נגלים לי. קצת יותר שקט שמאפשר עוד יצירה. עוד מוריה.
הפעם בחרתי לחקור מקרוב את היחסים שלי עם המברגה, הג'קסון ופחית הצבע הישנה שמצאתי בשכונה.
ככה, בלי השקעה רבה בחומרים, עם הרצון ללמוד וליצור, המכולת מגיעה עד אלי. כלים ברגים ומציאות רחוב שמתחדשות תחת ידי.
מבלה לי את ימי את החופש הגדול ביצירה והגות עד שיהיה לי האומץ לקפוץ לחו"ל.
וזו כבר תהיה חופשה בצימר אחר אבל יודעת כבר אז שאתגעגע - הביתה של הלב
